MOSES/GOD HEBREW GOD HASHEM

תקציר מאמר זה מציע הערכה מחודשת ורדיקלית של המונותאיזם המשהי, תוך העתקת הפרדיגמה מהתגלות תיאולוגית חיצונית להשלכה פסיכולוגית וקוסמולוגית פנימית. באמצעות סינתזה בין הטיפולוגיה היונגיאנית, האקזיסטנציאליזם, ועקרון האי-מקומיות, לצד היפוך הנוסחה של איינשטיין (הקובעת כי מסה היא למעשה אנרגיה קוסמית קפואה ומרוכזת), המאמר משרטט מודל חדש של הנבואה. אנו משלבים את התאוריה של סר רוג'ר פנרוז, המציעה כי התודעה היא תופעה קוונטית המתרחשת בתוך המיקרוטובולים במוח, ובכך מספקת את המנגנון הביולוגי המדויק המאפשר למשה לתפקד כמקלט קוונטי של הידע הקוסמי (סופיה). יחד עם חזונו של סטיבן הוקינג על מרחבי חופש הבחירה והדמיון האנושי המסוגל לחצות יקומים מקבילים, מתקבלת תמונה שבה היצירה והבריאה אינן יש מאין, אלא ארגון מחדש של ידע קיים. תפיסה זו מתלכדת באופן מוחלט עם המושג הארמי בקבלה "אברא כדברא" (אברא כפי שאדבר) ועם התפיסה החסידית שהדיבור והאותיות הם החומר שממנו נארג היקום ("ויאמר אלוהים... ויהי אור"). אנו טוענים כי הישות האלוהית שפגש משה הייתה החצנה של תת-ההכרה הקוסמי שלו עצמו. באמצעות ניתוח אונטולוגי של ההיפוך הלשוני בין משה להשם, לצד ההכרזה האלוהית "אהיה אשר אהיה", המאמר מדגים כיצד משה, כטיפוס Sigma INFJ, מילא את ה"לוח החלק" של האלוהות בתכני נפשו המפותחת. יתרה מכך, המאמר מחבר בין פסיכולוגיית מעמקים לפיזיקה תיאורטית, ומציע כי הקוסמוס מורכב מרשת אי-מקומית של חלקיקים המשפיעים זה על זה באופן מיידי ממרחק אינסופי. רשת זו היא הצינור דרכו זורם הידע הקדם-קוסמי (סופיה) אל הנציג האנושי, ובכך מכונן את בן האנוש הן כיוצר והן כנציג של האלוהות, וחוזר חלילה.